חמין בשבת עונג של כל העדות
חמין הוא לא רק תבשיל או מזון להשביע, החמין מרכז בתוכו סיפור או יותר נכון מספר סיפורים. החמין הוא סיפור השבת של היהדות כולה, החמין הוא סיפור של כל עדה בפני עצמה, החמין הוא סיפור של כל משפחה, והחמין הוא סיפור של כל אדם בטעם את טעמו הנפלא.
מדהים שכאשר היהודים חיו בגולה, כל עדה הפכה את החמין למאכל הקשור לתרבות שלה, עם סוגי האוכל הקשורים לאיזור בו חיו, הקשורים למאכלים העממיים של אותו איזור ונתנו לחמין את ה"טאץ" היהודי.
החמין ידע גם שמחות וגם עצב, מצד אחד שמחת השבת והעונג הקשור בה, המנוחה והמשפחתיות ומצד שני החמין צפה ביהודים נרדפים, בתיהם נפרצים בשבת והחמין התמים והטעים, שכל כך יודע לשמח משפחות, הפך בין רגע למפליל ממש כמו ברית מילה.
החמין מתאר קשר עמוק לשורשינו, ליהדות לישראליות. העובדה היא שאין עדה שאין לה גרסת חמין משלה, החמין הוא דבר המאחד ומייחד אותנו. מלבד התבלינים שכמובן לכל עדה יש את גרסת החמין והתבלינים שלה, התבלין המיוחד ביותר של החמין הוא כמובן כל מה שהוא עוצר בתוכו, העצב והשמחה, אבל במיוחד התבלין הכי משובח של החמין הוא עונג השבת, בישול החמין נוצר בראש ובראשונה מטעמי כשרות ושמירת השבת, ואכילתו כולה עונג.
אם כן, החמין מסמל מאוד את הקשר המיוחד שלנו לקב"ה ליהדות ולמסורת, בשמחת החזרה לארץ, לאחר כל התלאות שעבר העם היהודי בגולה, הגענו לארץ ישראל, מדינת העם היהודי, וכאן אנחנו מבשלים את החמין בתנור, או על פלטה או בכל דרך של כל עדה לפי החמין שלה, וכל מה שהחמין מסמל עכשיו שאנחנו בארצנו ללא רדיפה, בטוחים ומוגנים הוא השמחה והתענוג שבאכילתו סביב שולחן השבת.
